אחרי כמה עשרות שנות עבודה, אני לקראת פרישה מוקדמת. ..... מה שמעסיק/מטריד אותי היא שאלת התעסוקה,
אט אט אני מגבש לעצמי תוכנית כיצד להגיע ליעד שהצבתי לעצמי.... הפרישה המוקדמת פותחת חלונות הזדמנות מגוונים .
כך אני ממתין מסוקרן לגלות מה אם כן אעשה, או נכון יותר להגדיר זאת: "מה אבחר לעשות וכיצד אדאג שזה יתגשם"

לפני מספר חודשים כתבתי: "וזה עוד טרם פרישה". כעת אני כותב על סף הפרישה.

נושא הפרישה מהעבודה מעסיק אותנו ככל שאנו מתקרבים לגיל הפרישה
כמו במעברים אחרים בחיינו, אנחנו יכולים לחוות את הפרישה לגימלאות כעוד משבר קשה מלווה אובדנים ונפילה ממש.
אנחנו גם יכולים לראותו כסיום של שלב ומעבר לשלב אחר בחיינו, שמתאים יותר לצרכינו בזמן הזה ופותח לנו אפשרויות לעשייה ולבילוי,
ששנים רק ייחלנו להם.
 

היום בעידן האינטרנט המהיר, כל נושא ה"חבר לעט" נראה כל כך אנכרוניסטי, אך היה בו קסם משלו שהדור הצעיר אינו מכיר.
איך היה פעם? כנסו לקרוא.

פרשתי לגימלאות ועכשיו אוכל לקרוע את העולם!!! אוכל לעשות חיים משוגעים?

פרישה מהעבודה היא אכן שינוי גדול בחיינו ומה שעומד למבחן היא יכולתנו להסתגל לשינוי ולהוביל אותו. העבודה מבחינת מקום הימצאנו שעות רבות מדי יום ומבחנת העיסוקים בהם מתמלאות שעות אלו – היא דרך חיים...אולם היא איננה כל חיינו ואולי גם לא – עיקרם

כילד נראו לי בני הארבעים והחמישים גדולים ונישאים וכמעט כל יכולים. בני הששים והשבעים כבר נראו בעיני זקנים בלים...
השנים עוברות ואני מתקרב לאותם עשורים מפחידים ונכספים כאחת...
 

 עבר הוה ועתיד, חברו יחדיו ויצאו לטיל באחו....
לפתע ,פרצה תיגרה בין שלושתם...
בעודם מתוכחים,לפתע הופיע ילד קטן.

 

נדמה לנו שעתותינו בידינו, אבל אנחנו בידיו האיתנות של הזמן. נרצה או לא נרצה, אם ברי מזל אנו – נזכה להזדקן.
 

במעגל החיים אנו מתחילים בתלות מוחלטת בנציגי עולם המבוגרים הקרובים אלינו....
לרוב כוחנו הולך ועולה עם הגיל ....