אימון לפרישה מעבודה/ דליה נקר 
                                                           (מרץ 2006)

     "החיים הנם משחק מחבואים קוסמי שבו אנחנו הולכים לאיבוד רק כדי לחזור ולמצוא את עצמנו"

                                                          (דיפאק צ'ופרה)

פרישה מעבודה, הוגדרה בעבר כ"הפסקת עבודה בגיל 65". נהוג היה לקשור אותה עם הזיקנה ועם פרישה מתחומי חיים אחרים כמו מעמד וזהות תעסוקתיים, חיי חברה, וכל פעילות שהיא. אדם שיצא לגמלאות יצא "כדי לנוח" וחש כאילו זוהי " התחלה של הסוף".

כיום, המושג של פרישה מעבודה קיבל הגדרות חדשות והתייחסות חברתית אחרת.

גיל הפרישה הפורמלי עלה ל-67 אמנם, אך חברות רבות בחרו להתייעל ולמצוא פתרונות זולים בדמות "פרישה מוקדמת" שגרמה ליציאה לגמלאות בגילאי 50-55 , לעיתים באופן כפוי שיצר מצבי אבטלה, מלווים במתח, לחץ ודכאון ללא כל הכנה מוקדמת לשינויים הרבים המתחוללים בתקופת שינוי זו.

השינויים המתרחשים בעת יציאה לגמלאות:

סדר היום משתנה לחלוטין וכעת יש לארגן את הזמן באופן אחר.
הזהות האישית, זו שנבנתה במהלך עשרות שנות עבודה, משתנה והפורש מקבל זהות חדשה – פנסיונר, גמלאי. לרובנו המושגים הללו נקשרים מייד עם "זיקנה". על הפורש ללמוד לוותר על תפקיד העובד ועל תפיסת ה'אני' הקשורה אליו.
ההערכה העצמית שנבנתה במשך שנות העבודה והיוותה מקור לביטוי היכולות והפוטנציאל האישי, משתנה . נוצר מעין חלל ריק ואובדן הערך העצמי. אדם אינו יצרני עוד והופך להיות עובד ב"דימוס".
רמת ההכנסה נפגעת אצל מרבית הפורשים. עליהם ללמוד כעת כיצד לארגן ולתכנן אחרת את החיים בהתאם ליכולות הכספיות החדשות.
בריאות גופנית ונפשית הייתה מקור לחוסן , סימן לנעורים. עקב השינוי הדרמטי, עלול לחול מפנה במצב הבריאותי ומערכת של חששות, לחצים ומתחים עלולה להשפיע על הגוף והנפש כאחד. גם הגיל המתקדם נותן אותותיו ע"י ירידה בראייה, בשמיעה, כושר גופני ומיניות. על הגמלאי הטרי, יותר מתמיד, לאמץ לעצמו אורח חיים שנועד לשמור על שלמותו ובריאותו.
שינוי בקשר הזוגי והמשפחתי הוא בלתי נמנע. גמלאים מבלים יותר בבית והקשר הופך להיות יותר אינטנסיבי ומשמעותי. זוהי תקופת הסתגלות מחודשת לזוגיות ובה נבחנים גם התפקידים המסורתיים כהורים, סבים-סבתות ובמקרים רבים אף כילדים להורים הזקנים.
המעמד החברתי משתנה אף הוא. מקום העבודה מהווה לרוב מסגרת השתייכות. הקשרים הבינאישיים שהתפתחו במשך השנים, מתרופפים לאחר הפרישה ויוצרים לעיתים תחושה של דחייה ונטישה ע"י החברים הותיקים. רבים מתקשים למצוא תחליף לקשרים החברתיים שאבדו. בתקופה זו, בנוסף לכל המשברים, על הפורש לגייס כוחות ומיומנויות חבויים על מנת לפתח קשרים חדשים או לחדש קשרים ישנים.

פרישה מעבודה ותקופת הגמלאות, מהווה אם כן צומת משמעותי, נקודת מפנה בחייו של האדם המבוגר.

כיצד אימון יכול לקדם את הפורשים?

אימון לפרישה מציע לראות את התקופה הזו כ"התחלה" ולא כ"סוף". האימון מציע לבחון את ההזדמנויות החדשות והמרתקות שתקופת הגמלאות מספקת. האימון, פותח אפשרות לבחירות מתוך תובנה כי פרק זה בחיים הנו מרתק ומעניין במיוחד.

בשלב זה של גמלאות, ניתנת לאדם ההזדמנות להיות מעורב יותר בחייו, להוסיף חיים לשנים ושנים לחיים.

הפורש של היום, משוחרר מהלחץ של טיפוס במעלה סולם ההצלחה. הוא חופשי יותר לשאול את עצמו – "מה אני רוצה לעשות?" "מי אני רוצה להיות?", "מהי מטרת חיי?". החופש הוא מקור של כח ועוצמה בתקופה זו. הוא אינו צריך להוכיח לאף אחד ממה הוא בנוי. כעת הוא הזמן לנער את שמיכת הציפיות שאחרים כיסו אותנו בה.

זוהי הזדמנות פז לתת מענה לצרכים, לדחפים, לתשוקות ולשליחות שלו. הזדמנות לחוות "התחדשות" תוך מיצוי השאיפות, החלומות והמטרות שלו ולא של אף אחד אחר.

פרישה, המתרחשת בגיל 55+ מהווה פלטפורמה והזדמנות לבניית קריירה חדשה וקרקע פורייה לצמיחה ולהתפתחות אישית.

אף פעם אינו מוקדם מדי לתכנן את שארית החיים, את שנות הגמלאות. מותר להעז לחלום ולהאמין באפשרויות החדשות הנפתחות בתקופה נפלאה זו של החיים.

באימון לפרישה עובדים על:

אבחון המוכנות לפרישה.
הגדרות ברורות לאדם שאתם רוצים להיות ולחיים שאתם שואפים אליהם.
חקירה, יצירה והרחבה של אפשרויות חדשות.
יצירת סדר יום ברור ומאפשר.
קביעת הצרכים בהווה והצבת מטרת לעתיד.
זיהוי הכוחות החבויים והגלויים למלא אחר השאיפות.
חקירה ועיצוב מחדש של הקשרים המשפחתיים והחברתיים.
יצירת מעבר חלק מחיי עבודה לגמלאות.
עיצוב תכנית אישית, ייחודית,מספקת ויעילה, למען העתיד.
לקיחת אחריות על הבריאות הנפשית, הגופנית, הרגשית והרוחנית.
תרגול יומיומי של משימות הנבחרות ע"י המתאמן והמאמן כאחד.

תפקיד המאמן:

להביא בהירות, מיקוד ויעילות ולהוביל ולהניע לחיים אותם האדם רוצה לחיות.

תפקיד המתאמן:

להתמיד, להיות מחויב לעצמו ולחייו העתידיים, להיות מוכן לחקור את הנחות היסוד שמעצבות את השקפת עולמו ולחולל הזדמנויות ואפשרויות חדשות לחיים מוגשמים

ולסיכום:

השתתפו בעיצוב חייכם, כוונות אינן מספיקות אך הן מזמנות אפשרויות מימוש. צרו לעצמכם את המרחב הנכון להיות מי שתמיד רציתם להיות ולעשות דברים שבאמצעותם תחושו מוגשמים.

העזו לדבר עם עצמכם ולשאול שאלות לגבי העתיד. העזו לשתף את בני המשפחה - בני הזוג , הילדים וללמוד איתם לגבי הבחירות והאפשרויות קדימה.

הסביבה שלכם משמעותית לעיצוב העתיד ולעיתים יש חשיבות לעבוד במקביל או ביחד, במסגרת של אימון (או ייעוץ) עם בני הזוג או הילדים על המשך החיים בתקופת הגמלאות.





                              "אנחנו נמצא דרך או שניצור אותה" (חניבעל)



דליה נקר



מוזמנים להגיב